ח'ורי ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

א.הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ו. חאמד) מיום 7.5.2012 בת"א 21940-04-11 לפיו נדחתה תביעתם של המערערים כנגד המשיבה. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בכתב התביעה נטען, כי ביום 10.2.2010, בשעה שנסעו המערערים ברכב מסוג ג'יפ ארעה תאונת דרכים וזאת כשהמערער מס' 2, שנהג ברכב אותה עת, איבד את השליטה על הרכב, ביצע בלימה פתאומית, והרכב הדרדר לתהום וכתוצאה מכך נפגעו המערערים בגופם.

ב.המשיבה, שביטחה את הרכב בזמנים הרלוונטיים, הכחישה את נסיבות קרות התאונה וטענה כי מי שנהג ברכב לא היה בעל רישיון נהיגה בתוקף, או שנהג שלא בהתאם לתנאי רישיונו, או בניגוד לתנאי פוליסת הביטוח הרלוונטית, וכי בוצעה, בדיעבד, החלפת נהגים, וחלק מהנוסעים הוספו בדיעבד לרכב, במטרה להוציא מן המבטחת כספים שלא כדין.

ג.בית משפט קמא הצביע בפסק דינו על סתירות שנתגלו בעדויותיהם של המערערים, ואשר אותן פירט, וכן הצביע על תמיהות שעלו מן העדויות.

כך, לדוגמא, העיד המערער מס' 1 שלמקום התאונה הגיעו אנשים רבים והוא אינו זוכר עם מי מהם הוא נסע הביתה. בית משפט קמא העיר על כך שלא ניתן לומר כי חלף זמן ניכר מיום התאונה ועד מועד העדות.

בית משפט קמא לא שוכנע מכנות הטענה שלפיה המערער מס' 1, כמו גם המערער מס' 2, אינו זוכר את האיש שהסיעו ממקום התאונה לביתו.

ד.תהיה נוספת התעוררה מכך שאיש מן האנשים הרבים שהגיעו למקום התאונה לא הוזמן למתן עדות עובדה הגורעת ממשית, לפי קביעת בית משפט קמא, ממשקל גרסתם של המערערים שהרי מדובר בעדים מהותיים לנוכח המחלוקת בין הצדדים באשר לזהות הנוסעים ברכב, וזהותו של מי שנהג בו בעת אירוע התאונה.

ה.עוד העיד המערער מס' 1 שממקום התאונה הוא הגיע לביתו המרוחק כ- 400 מ' מבית אביו (המערער מס' 2), וכי גם אביו והמערער מס' 3 הגיעו לביתו הוא. בניגוד לכך העיד האב, המערער מס' 2, כי לאחר שעזב את מקום התאונה: "היינו בבית שלי כולם איזה שעה ואז הלכנו לבית החולים" (עמ' 4 לפרוט').

ו.כותב בית משפט קמא: "העובדה, לפיה, התובעים 1 – 2 מסרו גירסאות סותרות באשר לנסיבות יציאתם לטיול, כאשר התובע 1 טען כי היו יחד בביתו עת החליטו על כך, בעוד שהתובע 2 טוען כי הגיע ברכבו לבית התובע 2 שם מצא את התובע 3, והעובדה, לפיה, השניים אינם זוכרים מי האנשים הרבים שהגיעו למקום התאונה, לא העידו מי מהם, לרבות קרוב משפחתם, מר הישאם, ואינם זוכרים מי מהאנשים הנ"ל הסיע אותם ממקום התאונה הביתה, וחלוקים ביניהם באשר לכתובת אליה הגיעו ממקום התאונה, כאשר התובע 1 טוען כי הגיעו לביתו הוא, בעוד שהתובע 2 טוען כי כולם הובאו לביתו הוא – כל אלה מעוררים תהיות קשות, גורעים באופן ממשי ממשקל עדויותיהם של התובעים הנ"ל, ומותירים רושם של חוסר מהימנות".

ז. עוד הצביע בית משפט קמא, כי המערערים נמנעו מלזמן לעדות את מר סרור וג'די שממנו הוזמן הגרר לאחר התאונה, וכן לא הוזמן לעדות אחיו של המערער מס' 1 (הישאם), חרף היותו עד מהותי להכרעה במחלוקת.

ח. לא נפרט כאן את כל הסתירות, התמיהות, והתהיות כפי שפירט בית משפט קמא בפסק דינו. נזכיר רק, שגם לגבי המערער מס' 3 ציין בית משפט קמא, כי עדותו היתה מתחמקת, לא מהימנה, והצטרפה גם היא לטענת המערערים האחרים שגם הם טענו כי אינם זוכרים מי הסיעם הביתה.

טענות אלה של המערערים עוררו תמיהה עמוקה אצל בית משפט קמא כשאיש מן המערערים לא סיפק פרטים שמהם ניתן היה ללמוד על זהותו של מי שהסיע אותם הביתה, לרבות אפשרות העדתו מטעם מי מהצדדים, כדי לברר האם שלושת המערערים נסעו ברכב בזמן קרות התאונה.

ט.עוד מצביע בית משפט קמא על כך, שכעולה מהודעתו של ב"כ המשיבה מיום 24.4.12, ותגובת ב"כ המערערים ביחס להודעה זו, מסתבר כי אין מחלוקת על כך שלפי תעודת עובד ציבור של משרד התחבורה לא היה למערער מס' 1 רישיון נהיגה תקף במועד התרחשות התאונה. ראיה זו מחזקת, משמעותית, לפי קביעת בית משפט קמא, את גירסת המשיבה לפיה בוצעה, בדיעבד, החלפת נהגים והוספת נוסעים, וכי לא המערער מס' 2 נהג ברכב במועד התרחשות התאונה, וזו ארעה בנסיבות שאינן מכוסות לפי פוליסת הביטוח הרלוונטית.

י.המערערים ממאנים להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וטוענים כי ההנחה המוטעית שהעלתה המשיבה לפיה מדובר היה ב"החלפת נהגים" מתמוטטת נוכח העובדה שכל שלושת המערערים היו בעלי רישיון לנהוג בעת התאונה שהרי ב"כ המשיבה אמר בסיכומיו בעל פה בפני בית משפט קמא (עמ' 9 סיפא לפרוט'): "אני מודה ששני התובעים 1 ו- 3 החזיקו ברישיון נהיגה תקף בזמן התאונה".

מכאן, כך טוען ב"כ המערערים, נגוזה הגנתה של המשיבה שהרי כל טענת חוסר האמינות התבססה על כך שלמערער מס' 1 לא היה רישיון תקף, ולכן בוצעה (לפי הנטען) אותה "החלפת נהגים".

יא. טוען ב"כ המערערים,] כי מאישור משרד התחבורה עולה שלמערער מס' 1 היה רישיון נהיגה תקף. בנוסף הוגשו לבית המשפט הן צילום רישיון נהיגה של המערער מס' 2 והן של המערער מס' 3.

עוד טוען ב"כ המערערים, כי אין חולק לגבי עצם התרחשות התאונה והנזקים הגופניים ונזקי הרכוש הרבים שבעטיים הוכרז הרכב כאובדן מוחלט.

יב.ב"כ המערערים גם מצביע על כך, שב"כ המשיבה נמנע מלהעיד את החוקר שטיפל במקרה מטעמה של המשיבה, אף שהחוקר התייצב לישיבת ההוכחות, אך ב"כ המשיבה שחרר אותו מבלי להעידו. לכן, לטענת ב"כ המערערים, ההנחה היא שאילו היה החוקר מעיד היה בכך כדי לחזק את ראיותיהם של המערערים.

כמו כן, חולקים המערערים על התמיהות והתהיות שהעלה בית משפט קמא בפסק דינו וטוענים כי מסקנותיו של בית משפט קמא שגויות הן.